עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
מה זה בשבילי
08/09/2017 08:35
torngirl
אז הוא שאל מה זה בשבילי,
ושתקתי.
חיפשתי את המילים שיצליחו לתאר את הדבר שנותן לי סיבה לקום בבוקר, שהציל אותי משנים של התעללות בעצמי, שנותן לי הרגשה שאני שווה ושאני יכולה ושאני חזקה מבחוץ ומבפנים. 
זה מה שאני, זה מי שאני. בשניה שאני נכנסת לשם אני הופכת להיות כל מה שחלמתי, אני הופכת ללביאה, לחיית טרף, לגיבורת על... העולם עוצר, ורק אני שם. וכלום לא מפריע וכלום לא מעיק והמחשבות הרעות נעלמות, וטוב לי.

אז הוא שאל מה זה בשבילי,
ולא מצאתי מילים,
מצאתי מילה,
הכל.
0 תגובות
ראיתי אותה
05/09/2017 16:48
torngirl
ראיתי אותה.
המבטים שלנו הצטלבו לשניה אחת, וזה הספיק לי כדי לדעת עליה הכל.
העיניים העצובות שלה, הצינור באף, ההליכה החלשה.. אני יודעת איזו מסכת עינויים היא העבירה את עצמה, אני יודעת מה היא הולכת לחוות, אני יודעת שהיא לא רוצה את זה, אני יודעת שהיא צריכה את זה. 

אני לא יודעת לאן היא תגיע. אני לא יודעת לאן היא תצמח. אני לא יודעת איזה בן אדם יצא ממנה. 
נשאר לי לקוות שהיא תתרומם ותתחזק, שבסוף היא תסתכל לאחור ותהיה גאה בתהליך שהיא עברה, שהיא תהיה גאה בעצמה. 

כמוני. 
0 תגובות
יום טוב
03/09/2017 21:19
torngirl
היום היה לי יום טוב. מוזר.
כבר שכחתי שקיים כזה דבר, 
שאפשר להיכנס למיטה בלילה בלי דמעות,
בלי להרגיש את הריאות כואבות,
שאפשר להרדם עם חיוך. 

זה נחמד, ה"יום טוב" הזה.
שונה, אבל נחמד. אני חושבת שאני יכולה להתרגל לעניין. להתרגל להרגשה הטובה והמספקת, להרגשה שאני בסדר, שאני מצליחה. 

מצד שני, אולי לא כדאי להתרגל. הרי כבר למדתי שאני כמו רכבת הרים. עולה, יורדת, מסתובבת, מתהפכת, פונה במהירות...

אבל חשוב לזכור שבסוף
 רכבת ההרים, משתחרר צחוק של הקלה, של רגיעה, של נחת. 
והמחשבה שבקרוב אגיע לצחוק הזה, היא זאת שמעודדת אותי להמשיך, עד היום הטוב הבא. 
0 תגובות
למצוא שקט
02/09/2017 23:15
torngirl
היא בשקט שלה.
קצת מוזר בהתחשב בעובדה שמרוב רעש אתה לא שומע את עצמך. היא בשקט שלה. שקט ממחשבות, שקט מחרדות, שקט מהסביבה, שקט. שקט כל כך רועש שאי אפשר להסביר, רעש כל כך שקט שהיא כבר לא שומעת אותו. היא לא שומעת כלום. והיא שוכחת. היא שוכחת מהקשיים מהעבר ומהפחדים מהעתיד, היא שוכחת הכל.
היא חופשיה. חופשיה לעשות מה שהיא אוהבת, חופשיה לצעוק ולשחרר הכל, חופשיה להיות מי שהיא, בלי המסיכות והשטויות.

רק ברעש היא מצליחה למצוא שקט. 
0 תגובות
היא כותבת
02/09/2017 17:24
torngirl

מהיום שהיא למדה לכתוב,היא מצאה את השקט שלה בכתיבה. משהו בלא לחשוב ולשפןך את המילים על הדף הרגיע אותה,בימים הכי קשים וברגעים שהיא הרגישה שהכל מתמוטט היא כתבה. מילאה דף אחרי דף, בלילמחוק ובלי לחשוב, כל מה שישב עליה נשפך החוצה וזה עזר, קצת. 

עד שהיא שכחה איך מדברים. היא שכחה איך להתמודד עם תגובות של אחרים, היא שכחה איךמקבלים תשובה וישר עונים. על הנושאים הקשים היא לא מדברת, לא תשמעו אותה אומרת מה היא חושבת, לא תשמעו אותה מתלוננת. היא תחכה לרגע שהיא תשב לבד, והיא תכתוב. היאכותבת את כל המילים שנעלמות לה בין הדמעות, היא כותבת את כל הרגשות שהיא כל כך טורחת להסתיר מעצמה כל הזמן. היא מכחישה אותן, היא שכחה איך מתמודדים איתן. היא לארוצה להתמודד, למה להתאמץ ככה שהיא יכולה לפרוק הכל על הדף? למה להרגיש את הדמעות חונקות ולמה להרגיש את הבדידות והכעס והשנאה, כשאפשר להוציא הכל? אז היא לא מדברת,והיא לא מרגישה, היא כותבת. 

0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון